דורבן מצוי/הודי
|
ברוכים הבאים לאקו-פארק אפולוניהשלום לכולם
כאן דורי ודורית המכרסמים הגדולים ביותר ביבשת אסיה והיחידים מבני משפחת הדרבניים המצויים באופן טבעי בישראל. אנחנו נקראים כך בשל הדָּרְבָּנוֹת (קוצים ארוכים) המכסים את גופנו. דורית היא זוגתי האהובה והקבועה ואת רוב המשימות והמטלות בחיינו המשותפים אנו חולקים ביחד. אני יועץ תקשורת במקצועי ולכן דורית הסכימה שאציג בפניכם את עולמנו הקסום – הכול באישורה ובשם שנינו כמובן אז ככה...אורכי בין 60-100 ס"מ ואני שוקל כ 17 ק"ג. הצבע שלי חום עד שחור וקוצי הגב שלי שחורים ולבנים. על צדיי גופי ועל גבי נמצאים שני סוגי קוצים, ארוכים גמישים וקהים וקצרים קשיחים וחדים. על זנבי קוצים לבנים, רחבים וחלולים ואני משתמש בהם כדי להרתיע את האויבים שלי – זאבים, צבועים ושועלים. לעיתים אני תוקף ומפתיע בריצה לאחור את אפם השלוח קדימה של אויביי עם הקוצים האלה המרוחים מעט בצואתי וגורמים להם לדלקות קשות. את הקוצים האחרים אני פורש ומנענע מה שמייצר לי מראה גדול, רועש ומאיים. הקוצים שעל גופי עשויים קרטין והם למעשה שערות שהתפתחו לקוצים (בדומה לקרן הקרנף). החוש המפותח ביותר שלי הוא חוש הריח והוא גם מה שבעיקר מגן עלי. תוחלת החיים שלי בטבע היא 12–14 שנים ועד 20 שנים בשבי אני נפוץ בכל הארץ וחי במערכת מחילות שדורית ואני חופרים ביחד במקום מתאים בתוך טרטוריה של 1 קילומטר רבוע. אורכן של המחילות יכול להגיע עד ל-17 מטרים ולעומק של עד 2.5 מטרים. בקצה המחילה נמצא מעין "חדר" מורחב המשמש אותנו ואת שני הצאצאים שלנו. קצה המחילה נמצא כמעט שני מטרים מתחת לפני האדמה ומגן עלינו מפני פגעי הסביבה כמו חום, קור, גשם ורוח. אני מסמן באופן קבוע את הנחלה שלנו על ידי שתן וגללים. דורית מצטרפת לעיתים ואנו מטילים גללים באתר קבוע המרוחק עד כ-300 מטרים מפתח המחילה. כך אנו מיידעים זוגות אחרים שהשטח הזה כבר "תפוס" אנחנו פעילים בלילה משעת השקיעה ועד עלות השחר בעיקר כדי לחפש מזון. במשימה זו דורית היא לרוב המובילה. לעיתים גם הגורים שלנו מצטרפים ואנחנו נעים כקבוצה. אנחנו אוכלים עשבים, פקעות, שורשים ובצלים ואף תפוחי אדמה. כשחסר לנו מקור סידן אנו משלימים אותו בעזרת אכילת עצמות שפזורות בשטח. יש לנו דחף חפירה גבוה, שערות בין האצבעות המדמות מגריפה וציפורניים עבות וארוכות הנקראות טפרים. את המזון אנחנו אוכלים בעזרת השיניים שלנו ולשוננו המחוספסת כמו שציינתי בתחילת דבריי אנחנו "מונוגמיים" וזה אומר שאנחנו, דורית ואני, חיים כזוג קבוע לאורך כל חיינו. דורית פורייה פעמיים בשנה באביב ובסתיו, ואחרי כ – 3 חודשים נולדים לנו בדרך-כלל שני גורים. בהתחלה שערותיהם רכות ואז מתקשות. הגורים בעלי כושר תנועה, דחף לשוטט ולהכיר את סביבתם בעיניים פקוחות וסקרניות מרגע הולדתם. דורית היא אמא נפלאה. מניקה את הגורים במשך שלושה חודשים באמצעות שתי פטמות שמצויות על כתפיה. אני שותף מלא לגידולם. שומר עליהם. מטפל בהם וקשוב לצרכיהם בהגיעו לגיל שמונה חודשים עוזב הגור הזכר שלנו את הקן ויוצא לחפש לעצמו בת-זוג לחיים. כל לילה יוצא הרווק הצעיר שלנו לצעדה של כשמונה קילומטרים. כשהוא מוצא בת-זוג, הוא נשאר אתה בטריטוריה שלה. גורת הנקבה שלנו עוזבת אותנו כשהיא בת עשרה חודשים עד שנתיים ובוחרת לעצמה נחלה חדשה הקרובה בדר"כ לאזור מגורנו. לתחום מחיה זה יחלו להיכנס דורבנים רווקים ממשפחות אחרות שמהם היא תבחר לה את בן-זוגה לחיים הידעתם? למילה דורבן או דורבנות ישנם כמה פירושים שכולם קשורים לקוצים המפורסמים שלנו המושג "מילים כדורבנות" משמעותו דברי תוכחה שנאמרים: דברים נכונים, חכמים, חריפים, תקיפים עוקצים וחדים שיש לשים לב אליהם. הדורבן הוא גם כלי שנזכר גם בתנ"ך בשם "מלמד הבקר". הדרבן הוא כלי חד בצורת מסמר נעוץ בראש מוט שהיה מיועד גם בימי קדם לדקור בהמות כדי לזרז אותן או להשיבן למסלולן ועוד פרוש רפואי מפתיע - דורבן הוא השם העממי שניתן לדלקת כואבת בחלק התחתון של הרגל מתחת לעקב. אצל אנשים הסובלים מדורבן, מוצאים לפעמים בצילום רנטגן בליטה גרמית היוצאת מעצם העקב קדימה לכיוון האצבעות. יש דמיון מסוים בין הבליטה הגרמית הזאת לבין הקוץ שלנו של הדורבן ומכאן שמו רוצים להתרגש? חפשו ומצאו לפחות דורבן אחד שהשארנו לכם למזכרת באחד משבילי הפארק. תגעו, תחושו וכשתסיימו - בבקשה השיבו אותו למקומו. מה ששייך לטבע נשאר בו ולסיום...מזמינים אתכם לצפייה בסרט של אנשים טובים שהצילו את בנדודינו דורון שנפל לבור עמוק כאן באקו-פארק אפולוניה באזור צוקיי הים תמשיכו לטייל ולהגן עלינו כאן באקו-פארק. להתראות
|